פסק-דין בתיק ע"א 2129/05

לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט אליהו קידר) מיום 6.4.05 (ת"א 123621/01) שבו נפסקו למערערת פיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: " חוק הפיצויים"),בגין שתי תאונות דרכים שבהן נפגעה.

1.         רקע

(א)                המערערת, ילידת 1962, נפגעה בשתי תאונות דרכים ונגרמו לה נזקי גוף.

האחת (להלן: " התאונה הראשונה") ביום 14.4.00 עת נסעה בכלי רכב שבו נהג בעלה המשיב 1 (להלן: " המשיב"), והשנייה ביום 21.2.01 עת נסעה שוב בכלי רכב שבו נהג המשיב (להלן: " התאונה השניה"). במועד התאונה הראשונה עבדה המערערת במדרשת שדה בוקר, ובמועד התאונה השנייה עבדה בחברת בני פיליבה חיים בע"מ (להלן: " חברת פיליבה").

המשיב הוא כאמור מי שהיה הבעלים והנהג של המכוניות והמשיבות מס' 2 ו-3 הן המבטחות (להלן: " המבטחות" או " המשיבות"). 

בתאונה הראשונה נפגעה המערערת בצווארה ובראשה (צליפת שוט), ובתאונה השניה נפגעה בראשה, צווארה וגבה. בשתי התאונות נבדקה המערערת בחדר המיון של בית החולים ברזילי ושוחררה לביתה ללא אישפוז.

(ב)                בכתב ההגנה טענו המשיבים, בין היתר, כי התאונות היו תאונות עבודה, ושהיה על המערערת למצות זכויותיה במוסד לביטוח לאומי (להלן: " המל"ל") בטרם פנתה לבית המשפט.

(ג)                  בית משפט קמא מינה שלושה מומחים רפואיים: ד"ר משה לוינקופף בתחום האורטופדי, פרופ' ש' נוי בתחום הפסיכיאטרי ופרופ' יוחנן גולדהמר בתחום הנוירולוגי. פרופ' גולדהמר הגיש חוות דעת, אך לאחר מכן התברר כי בשל מצבו הבריאותי הוא לא יוכל לעמוד לחקירה, ובית המשפט מינה מומחה אחר בתחום הנוירולוגי - פרופ' אלדד מלמד. 

(ד)                ד"ר נוי מצא שלמערערת לא נותרה נכות פסיכיאטרית כתוצאה מהתאונה הראשונה. באשר לתאונה השנייה מצא ד"ר נוי כי בתקופה הסמוכה לתאונה אכן סבלה המערערת מהפרעה חלקית אך זו חלפה. ד"ר נוי חיווה דעתו שנכותה הפסיכיאטרית של המערערת כתוצאה מהתאונה השנייה מגיעה לשיעור של 5% לצמיתות וכי אינה תפקודית.

ד"ר לוינקופף העריך את דרגת נכותה האורטופדית של המערערת בגין פגיעה בעמוד שדרה צווארי בשיעור של 10%, מחצית כתוצאה מכל אחת מהתאונות, ובגין פגיעה בעמוד שדרה גבי בשיעור של 5%, בגין התאונה השנייה בלבד. בסך הכל העריך פרופ' לוינקופף את נכותה האורטופדית המשוקללת של המערערת כתוצאה משתי התאונות בשיעור 14.5%.

פרופ' מלמד מצא שהמערערת נפגעה בשתי התאונות בחבלה צווארית מסוג "צליפת שוט". היא לא נחבלה בראשה ולא סבלה מזעזוע מוח או מנזק נוירולוגי אחר. לפיכך מצא שלמערערת לא נותרה נכות נוירולוגית. גם פרופ' גולדהמר שמונה לפני פרופ' מלמד קבע שלמערערת לא נותרה נכות נוירולוגית.

(ה)                בסיכומו של דבר, על-פי חוות דעת המומחים, נותרה למערערת - מהתאונה הראשונה - נכות בשיעור 5% ומהתאונה השניה - נכות בשיעור 13.775%.

2.         פסק דינו של בית משפט קמא

(א)                בית משפט קמא דן בשתי שאלות: שאלת שיעור הנזק, והשאלה אם הייתה של התאונה השנייה תאונת עבודה שאם כך לצורך ניכוי תגמולי מל"ל רעיוניים.

(ב)                בית המשפט קיבל את חוות דעת המומחים וקבע שלמערערת נותרה נכות בשיעור של 5% בגין התאונה הראשונה, ונכות בשיעור של 13.775% בגין התאונה השנייה. בית המשפט קבע ששיעור הנכות התפקודית שנותרה למערערת מגיע ל- 10%. בית המשפט פסק למערערת פיצוי בסך 187,404 ש"ח, כשסכום זה כולל, בין היתר, 117,295 ש"ח בגין הפסד ההשתכרות בעתיד ו-19,600 ש"ח בגין הפסדי שכר לעבר.  

(ג)                  בשאלה אם הייתה התאונה השנייה תאונת עבודה מצא בית המשפט שהתאונה אירעה במרחק קצר מאוד ממקום עבודתה של המערערת, כחצי שעה בלבד לפני תחילת יום עבודתה, ושבדרך כלל נהג המשיב להסיע את רעייתו המערערת למקום עבודתה. המערערת לא הוכיחה את טענתה שהייתה בדרכה לערוך  קניות לפני עבודתה. לפיכך מצא בית משפט קמא שהתאונה השנייה הייתה תאונת עבודה, וניכה מהפיצוי שפסק למערערת סכום של 25,890 ש"ח בגין תגמול רעיוני בשווי דמי פגיעה ומענק חד פעמי.

(ד)                בית המשפט חייב אפוא את המבטחות לשלם למערערת את סכום הפיצויים כאמור לעיל, בניכוי התגמול הרעיוני. בית המשפט חייב את המערערת בתשלום שכרו של פרופ' מלמד שעל חקירתו בבית המשפט ויתרה.

3.         הטענות בערעור

אלו טענות המערערת: